מַעֲלָלִים שֶׁל עָלִים

בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה הִיא פָּגְשָׁה אוֹתוֹ לִקְרַאת הַגָּדֵר. הַנּוֹצוֹת צְחוֹרוֹת וְלָשׁוֹן מִשְׁתַּרְבֶּבֶת בַּכְּמִיהָה.

הָעֶרֶב גָּדֵר שׁוּב נִצְּחָה אֶת פְּעִימוֹת הַלֵּב. זֶה לֹא כּוֹחוֹת, בַּרְזֶל קַר מוּל בָּשָׂר עָיֵף.

הַלֵּב מַחֲלִיד מְעַצֵּב וּמַחֲלִיט שֶׁדַּי לוֹ. הִיא פּוֹסַעַת עַל עֵשֶׂב בִּתְבוּסָה וְשַׁבְּלוּל תּוֹפֵס מַחֲסֶה בֵּין עֲלֵי הַחַסָּה.

עֲלֵי עֵץ הַתָּפוּחַ מְמֻרְמָרִים. אֵין לָהֶם אֶת הַמָּתוֹק שֶׁל הַפְּרִי, וַאֲפִלּוּ סוּס, שֶׁהוּא לֹא בַּרְרָן, מַעֲדִיף קַשׁ מַצְהִיב.

טִפּוֹת טַל מְסַכְּמוֹת אֶת הַלַּיְלָה – הָאֲוִיר לַח וְנָח, כְּאִלּוּ עוֹמֵד בַּמָּקוֹם. כָּאן עַל גִּבְעָה מוֹרִיקָה הוּא מַמְתִּין לָרוּחַ שֶׁתִּשָּׂא אוֹתוֹ לִמְחוֹזוֹת שֶׁעֲדָיִין לֹא כָּתְבוּ עֲלֵיהֶם שִׁירִים אוֹ סְפָרִים.

רוּחַ שָׁכְחָה לְהַגִּיעַ. הוּא מָצָא סַפְסָל וְהִמְתִּין. סוֹפֵר עָלִים כְּאִלּוּ כָּל עָלֶה הוּא דַּף בַּסֵּפֶר. יֵשׁ הָמוֹן, לְפָחוֹת אֶחָד לְכָל מַחְשָׁבָה, דֵּעָה וְהָגִיג.

לְכָל עָלֶה אֵין סוֹף אֶפְשָׁרוּיוֹת אֲבָל רַק גּוֹרָל אֶחָד. זֶה לֹא מְשַׁנֶּה מָה יִכְתְּבוּ עָלָיו.

הָעֵץ שֶׁעָלָיו לְעוֹלָם לֹא נוֹשְׁרִים.

מַעֲלָלִים שֶׁל עָלִים.

הוּא נִרְדַּם, מְכֻסֶּה בִּשְׂמִיכָה שֶׁל מִלִּים.

מִלִּים כְּמוֹ תִּקְוָה, אַהֲבָה וְכוֹחַ לֹא מְסַפְּקוֹת מִסְתּוֹר מִן הָרוּחַ.

הוּא מִתְעוֹרֵר בְּבֶהָלָה, וְחוֹלֵף. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה.