אֲנִי מִתְוַדֶּה.
טָעַמְתִּי מֵחַיּוֹת הַבַּר
דָּגַמְתִּי אֶת פֵּרוֹת הַיָּם
אֵינִי גֵּאֶה אַךְ גַּם לֹא מִתְבַּיֵּשׁ
לְנַסּוֹת אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ
שָׁנָה שֶׁעָבְרָה נִסִּיתִי צְדָפוֹת בְּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה.
אִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁהַטַּזְמָנִים גֵּאִים בּוֹ זֶה הַפֵּרוֹת יָם שֶׁלָּהֶם
תָּמִיד חָשַׁשְׁתִּי כִּי צְדָפוֹת הָיָה נִרְאֶה לִי כְּמוֹ לִבְלֹעַ מֻחְטָהּ
וּכְשֶׁנִּסִּיתִי, זֶה בֶּאֱמֶת הָיָה כְּמוֹ לִבְלֹעַ מֻחְטָהּ
אֲבָל עִם גְּרֵעְפְּס שֶׁל יָם
אָז זֶה לֹא הָיָה כְּזֶה נוֹרָא
אֲבָל אֲנִי לֹא מַמָּשׁ בָּעִנְיָן
יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁלּוֹעֲסִים אֶת זֶה
אֲבָל רַק הַמַּחֲשָׁבָה עוֹשָׂה לִי לְהָקִיא
